"אני מנסה להמשיך בעבודתי": הצרפתים-איראנים הללו מנהלים קמפיין לבחירות המוניציפליות, כאשר מחשבותיהם עסוקות לעיתים במלחמה במזרח התיכון.

שבוע לפני הסיבוב הראשון של הבחירות המוניציפליות, מריאן דסט עסוקה מאוד בקמפיין: מחלקת עלונים, עוברת מדלת לדלת... אבל האישה הצרפתייה-איראנית הזו מפנה זמן כדי לנסות לקרוא לאמה, שעדיין מתגוררת באיראן, מדינה המופצצת מאז תחילת התקיפות שפתחו ישראל וארצות הברית ב-28 בפברואר.

מריאן דסט, במקום ה-16 ברשימתו של כריסטוף בשו (אופקים) באנז'ה, התיישבה בצרפת בגיל 35 בשנת 2020. היא עזבה את איראן מכמה סיבות: מגורים עם צרפתי, מערכת היחסים שלה הייתה תחת פיקוח של הרשויות, עסקי התיירות שלה נאבקו עקב המגפה וכן המתחים החברתיים והפוליטיים במדינתה. והיא התקשתה יותר ויותר לחיות תחת משטר שדיכא כל תנועת מחאה. מרצה זו באוניברסיטה הקתולית של המערב הסכימה להצטרף לרשימת ראש עיריית אנז'ה הנוכחית לבחירות המוניציפליות בשל התעניינותה בנושאים אזרחיים. "לבוא ממדינה שבה עדיין אין לנו דמוקרטיה, שבה העם האיראני אינו נושא מרכזי בכל הדיונים הפוליטיים, לראות שבאנז'ה יש לנו דמוקרטיה משתפת, שבה אנשים יכולים להחליט על אילו פרויקטים יושקעו כספי ציבור, זה מרתק", מסבירה מריאן דסט. היא אפילו אימצה את השם מריאן בצרפת כשקיבלה אזרחות בסוף 2022: "אי אפשר לקבל יותר צרפתית ממריאן, היא סמל החירות, זו הייתה בחירת שם סמלית מאוד." מריאן דסט מתמודדת גם מתוך אהבה לחופש: "חופש המצפון הוא חופש גדול שצרפת נתנה לי, ועבודה למען העיר שלי היא דרך לתת בחזרה לצרפת." מהרנוש סהרנוורד, השני ברשימתו של ניקולא איזנארד, ראש עיריית סלון-דה-פרובאנס היוצא, מדגיש גם הוא את תודתו לעיירתו כדי להסביר את מועמדותו בבחירות המוניציפליות. "סלון היא עירי האהובה, ביתי השני. כשנעקרתי מהשורש, כשאיבדתי הכל, היא לקחה אותי בזרועותיה ועזרה לי לבנות מחדש את חיי מאפס", היא אומרת. מהרנוש סהרנוורד לא יכלה לחזור לאיראן לאחר טיול לצרפת בשנת 2011 לסרט תיעודי שעשתה על הרוקח הצרפתי נוסטרדמוס. "מאמר שפורסם בעיתון היומי "סלון" הראה אותי בלי כיסוי ראש, והמאמר הזה פורסם באתרי אינטרנט באיראן", היא מספרת. "אני לא הופכת את זה לבעיה בקמפיין". משפחתה עדיין באיראן, והיא מנסה לשמור איתם בקשר למרות סגירת האינטרנט שהטילו הרשויות האיראניות. "אנחנו במצב ייחודי; אני גם מודאגת וגם מרוצה" כי "יש תקווה שזה יוביל לשחרור העם האיראני ולסוף המשטר הזה", היא מאשרת. בינתיים, מהרנוש סהרנוורד "לא רוצה לערבב את ההיסטוריה של איראן עם הקמפיין" לבחירות המוניציפליות. "יש לי את תמיכת ראש העיר, אבל אני לא הופכת את זה לבעיה בקמפיין", היא טוענת. מריאן דסט מהדהדת את התחושה הזו, ואומרת שהיא "מנסה לשמור על חייה האיראניים נפרדים מחייה הצרפתיים במהלך הקמפיין". "אני מנסה להמשיך בעבודתי ולהבטיח שהמחויבויות שלי לא יושפעו מכך: אני עדיין הולכת מדלת לדלת, תולה פוסטרים, מחלקת עלונים. אבל זה עדיין קשה; אני נוכחת כמה שיותר, אבל חלק מהמחשבות והנשמה שלי נמצאים במקום אחר", אמרה. הסהר האדום האיראני הודיע ביום שלישי כי יותר מ-780 בני אדם נהרגו ברחבי המדינה מאז תחילת התקיפות האמריקאיות והישראליות. ביום חמישי, סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית IRNA דיווחה על 1,230 הרוגים מאז שבת. "היינו לחוצים כבר 45 שנה". גם אראש סעידי, המועמד הנתמך על ידי הסהר האדום באנז'ה, חייב לנהל קמפיין למרות המלחמה המשפיעה על מדינת מוצאו. חבר הפרלמנט האירופי, שנולד באיראן, שם התגורר בשנותיו הראשונות לפני שהתיישב בצרפת עם הוריו, עוקב בחרדה אחר התקיפות במדינה. "ראיתי סרטונים של ענני עשן מפיצוצים במרחק 300 מטרים מבית סבתי. אני מדמיינת את סבתי תחת ענני עשן בגיל 90", הוא אומר. אבל הוא מדגיש מעל לכל שהפחד הזה אינו חדש עבור האיראנים. "אנחנו רגילים לזה; היינו לחוצים כבר 45 שנה. כשהאמברגו גרם לעלייה באינפלציה, כשהיו גלי דיכוי של התקוממויות עממיות מאז שנות ה-2000..." מסביר חבר הפרלמנט האירופי. "למרבה הצער, מתרגלים לזה. תמיד יש רגעים של לחץ גדול יותר מאחרים, אבל יש לי את הרושם שרק עכשיו אנשים מגלים שהאיראנים סובלים כבר 45 שנה", הוא מקונן. התקיפות הישראליות-אמריקאיות הוסיפו לחרדתו של תושב אנז'ה הזה לגבי עתידה של איראן. "אני לא מבין את אזרחיי שחוגגים וקראו לפיגועים. מעולם לא ראיתי דמוקרטיה שהוקמה על ידי פצצות", טוען ארש סעידי. עם זאת, הסכסוך במזרח התיכון אינו נושא בקמפיין הבחירות המוניציפלי שלו, שכן הוא מתמקד בעיקר בנושאים מקומיים. "זה רחוק עבור אנשים. איראנים אינם אוקראינים בעיניהם", מגנה ארש סעידי. "אין לזה שום השפעה על הקמפיין. ההשפעה היחידה שיש לזה היא על השינה שלי, אבל יש כדורים לתקן את זה", הוא התבדח.